פצצת השהיה הושלכה לפתחנו השבוע. "משמר לזכויות אדם" (Human Rights Watch), אחד הגדולים בארגוני זכויות האדם בעולם, פרסם דוח מקיף שבחן את אופי השליטה שמחילה ישראל על הפלסטינים. בדוח קבע הארגון כי ישראל מוכיחה במעשים ובמילים כי בכוונתה לשמר עליונות יהודית על האוכלוסייה הפלסטינית, מה שכונה במקרה הדרום אפריקאי "אפרטהייד".
הסימנים הללו היו קיימים גם בעבר, אבל כיום, לשיטת "משמר לזכויות אדם", הם בהירים באופן שמוכיח כי הסף נחצה, וכי ישראל אינה רואה במציאות הזו מצב זמני, אלא פונה להשליט את עליונותה על האחר. הדוח מונה כ־200 עמודים. מחבריו נמנעו מהשוואה עם המצב ששרר בדרום אפריקה, והתרכזו באיסוף ראיות. הם הצביעו על מגמת חיזוק הרוב היהודי במזרח ירושלים על פני האוכלוסייה הערבית.
על כינון שליטה צבאית בשטחים, באופן הממחיש כי איננה מצב זמני. הם תיעדו את הצהרות ראש הממשלה בנוגע להחלת ריבונות ישראלית בגדה, ומצאו כי הכוונה הזו הופיעה אף בהסכמים הקואליציוניים. בחוק הלאום הם מצאו כי התיישבות יהודית היא ערך לאומי, ושלפי לשון החוק רק ליהודים זכות להגדרה עצמית במדינת ישראל.
הדוח לא חולל הד תקשורתי בישראל באופן שהולם את משקלו. משרד החוץ בירושלים ביטל את ממצאיו וטען כי הארגון מחזיק בעמדה אנטי־ישראלית ברורה, וכי במשך שנים פעל לקדם חרם על ישראל. "אין קשר בין הדוח למציאות ולעובדות בשטח", פסק משרד החוץ.
זכותה של ישראל לראות בדוח מתקפה מרושעת וחסרת סיבה עליה. אבל ספק אם היא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מיוזמות כאלה או לטאטא אותן מתחת לשטיח, כי טיבן שהן מתעצמות.
אם בירושלים סבורים כי לטענה חריפה על אפרטהייד ישראלי בשטחים, שמקורה בגוף בינלאומי מוכר, אין קשר עם המציאות, עליהם לצאת למערכה ולהביס את הטענה. "משמר לזכויות אדם" תוקפים את ישראל כי זו עבודתם. אפשר להאשימם שוב ושוב באי־הגינות, אבל לא זה מה שישתיק את הביקורת. במאבק התדמיתי עם ארגון כזה, ירושלים מצויה בנחיתות מלכתחילה. הרי היא השולטת. חלפו הימים שבהם אחזה ישראל בעם אחר, והעולם ראה בה קורבן, או ויתר על השאלות הקשות.
כלי תקשורת מובילים במערב עסקו בדוח הזה בכובד ראש. ככל שחולפים השנים, מסריו הולכים ומוטמעים בקרב ההמונים במערב. על כן יש לראות בו התרעה. בעולם של שינויים, לא לעַד יהיה האיחוד האירופי לצדנו, ואין שום ערובה לכך שהבית הלבן יטיל תמיד וטו אוטומטי על החלטות הפוגעות בישראל.
אלו חברות דמוקרטיות, ובכל רגע יכולה לעלות במערב ממשלה שתחליט לתמוך בפלסטינים וגם להראות זאת במעשים. או שתי ממשלות, או שלוש. בצירוף נסיבות שאינו מופרך, עשויות הטענות על אפרטהייד למצוא את דרכן אל שולחנותיהן של ממשלות כאלה. ישראל עלולה למצוא את עצמה במרכזו של חרם עוד הרבה לפני שהיא חושבת שזה יקרה.
הדוח התפרסם בזמן שבו פצצת השהיה שנייה מחכה למפעיליה. בית המשפט הפלילי בהאג התיר לתביעה לפתוח בחקירה נגד ישראל, וזו עשויה להיפתח לראשונה בקרוב. יהיה זה שיאה של עבודה דיפלומטית שיזמו הפלסטינים, שאף הגישו תיקי ראיות עבי כרס בשלושה אישומים שונים. עוד כמה שנים טובות יחלפו עד שהתיק בהאג ימוצה, אם בכלל, אבל הרכבת יצאה מן התחנה. לא צריך לחכות להרשעה בהכרח. די בכך שישראלים יובאו לספסל הנאשמים, אף בהיעדרם, או ששרים וקצינים לשעבר יעדיפו לקרקע את עצמם מחשש שבחו"ל מחכים להם צווי מעצר, כדי להטיל עלינו קלון ומפלה וליצור דעת קהל עולמית שתעודד חרמות.
השאלות הקשות
מול כל אלה, ישראל מאשימה את המאשימים, מגרשת את המצליפים, ומסלקת בבוז כל ביקורת עליה בתחום הזה. מדינה רשאית לנהוג במאשימיה בהתפרצות זעם רגשנית, אבל עליה לדעת כי בכך היא לא תרגיע אותם. ובאשר לאויביה, היא עלולה להגביר בכך את אמונתם בניצחון.
הדיון הזה מסתיר את הפיל שבתוכנו. 54 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, עדיין מתקשה החברה הישראלית להתמודד עם השאלה הפלסטינית. לא בהקשר של ויתורים, גבולות, והאם לחלק את ירושלים, אלא בשאלה "מה אנחנו עושים להם". האם אנו, היהודים, נוהגים דיכוי כלפי הגר אשר בשערנו. או בתרגום לשפת המעשה, האם מדינת ישראל, על צבאה, המשטרה שלה, חוקיה ומערכת המשפט שלה, מחילה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים חוק מיטיב ליהודים, וחוק שני לערבים. אם התשובה חיובית, הרי מדובר באפליה גזעית.
כדי להשיב על השאלה, החברה הישראלית צריכה להסתכל לתוכה פנימה. לקיים דיון ציבורי ולהיות מוכנה לשאלות קשות ותשובות כואבות. אפשר שדיון כזה יסתיים בגילוי מטלטל, כי אנו, היהודים, מפלים את שכנינו משום שהם ערבים. כך זעקנו בעצמנו לאורך הדורות. כי הגויים התנכלו אלינו רק משום שאנו יהודים. מן המסקנה הזו אנו מנסים לברוח, שאיננו כמו הגויים שנגשו בנו. ובינתיים אנו מאשימים חצי עולם ואשתו.
את דוח האפרטהייד שפורסם השבוע חיבר ד"ר עומַר שַאכֵּר, ראש תחום ישראל ופלסטין בארגון.
שאכר, אמריקאי ממוצא עיראקי, הוא ד"ר למשפטים מאוניברסיטת סטנפורד. הוא ברנש קר רוח, המכיר היטב את מציאות היומיום בשטחים ואת החוק הבינלאומי, ויודע בדיוק היכן הם מתנגשים זה בזה. לפני שנה וחצי הוא עמד במרכזו של מאבק משפטי. ממשלת ישראל החליטה לא לחדש את אשרת העבודה שלו, בנימוק שהוא פועל בניגוד לחוק החרם נגד ישראל.
שאכר טען כי בכמה מן ההתנחלויות בגדה מוצעים צימרים להשכרה במבנים שהוקמו על אדמה שבעליה פלסטינים שסולקו. הוא דיווח על ממצאיו לחברת Airbnb, וזו הטילה וטו על השכרת הצימרים. בעקבות מחאה ישראלית, חזרה בה החברה מהחלטתה.
ד"ר שאכר טען כי חקירותיו נעשות בצורה עניינית ובהתאם לחוק הבינלאומי, וקרא לישראל לבחון את ממצאיו ולתקנם. בתום מאבק משפטי, הוא גורש מהארץ. בית המשפט המחוזי בירושלים סירב להעניק לו תמיכה. הוא העתיק את מקום מושבו לרבת עמון והמשיך לעבוד משם. את פירות עבודתו יכולנו לראות השבוע.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל